<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' ריבית</h1>
<h2>דף טז.</h2>
אמ' לו מה שאירש מאבה מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום, מה שאירש מאבה היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קימים מאי שנא רושה מאי שנא סופה, אמ' ר' יוחנן מה שאירש מאבה היום מכור לך מפני כבוד אביו מה שתעלה מצודתי היום מכור לך משום כדי חייו.
<h2>דף מד:</h2>
מאן דאוזפיה לחבריה דינרי ולבתר מיכין קמו להון גראן אסיר ליה למישקל מיניה דינארי דקימא לן דדהבא פירא הוא דהוה ליה כסאה בסאה, והני מילי היכא דלית ליה דינרי אבל אית ליה דינרי יהיב ליה דינרי ושפיר דאמי דנעשה כאומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא המפתח, ואפילו אית ליה חד דינרא יזיף עילויה כמה דינרי ושפיר דמי דאמרו רבנן [ע"ה ע"א] טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו האיש לו לווה עליה כמה טיפין, ולא מיבעיא היכא דאית ליה דכד יזיף דינרי ופרע דינרי שפיר דמי אילא אפילו איתיה במאתא דשכיחין דינרי בשוקא דאי באעי זבין דינארי ופרע ליה שפיר דאמי, דאמר רב חונא [ע"ב ע"ב] לווין על שער שבשוק ומפרשין רבנן מאי לווין על שער שבשוק סאה בסאה, וכי קא אמרינן דהיכא דלית ליה דינרי או דלא שכיח בשוקא אסיר למיזף הני מילי היכא דיזיף מיניה דינרי ופריש ליה אבל ודאי יזיף מיניה סתם שפיר דאמי דקימא לן לווין סתם [ע"ה ע"א] ופורעין סתם, כללא דמילתא כיון דקימא לן דדהבא פירא הוא כל דעבדינן כסאה בסאה עבדינן ביה בדינרא.
<h2>דף סא:</h2>
והיכי דבאעי ישראל למיזף מישראל ואמ' ליה לגוי שקול תלונון בגויך ואוזופינון ברביתא דמכסי מן ביסרא ודמא, ה'ק'ב'ה' דגליא קמיה מיתפרע מיניה דאמ' ראבא למא לי למיכתב יציאת מצרים גבי רבית גבי ציצית וגבי משקלות, אמ' ה'ק'ב'ה' אני הוא שהבחנתי בין טיפה שהיא בכור לבין טיפה שאינה שלבכור אני עתיד ליפרע ממי שתולה את מעותיו בגוי ומלוה אותן ברבית לישראל, וממי שטומין את משקלותיו במלח וממי שתולה קלה אילן בבגדו ואומר תכלת היא.
רבית קצוצה יוצאה בדיאנין אבק רבית אינו יוצא בדינין.
היכי דאמי אבק רבית דמשכינו ליה דקלי וקא אכיל פיריהו אי נמי ביתא ויתיב ביה אי מנכי ליה שרי ואי לא מפקינן ליה מיההוא ביתא, רבית קצוצה דאוריתא ומאי ניהי הלואה יוצאה בדינין אבק רבית דרבנן ואינה יוצאה בדינין.
<h2>דף סב.</h2>
הניח להם אביהם מעות שלרבית אף על פי שיודעין שהן שלריבית אינן חיבין להחזיר, אבל אם הניח להם אביהם פרה וטלית שלחן לוכל עליו מיטה להיסב עליה וכל דבר המסוים חיבין להחזיר מפני כבוד אביהם, דכד חזו להון אינשי אמרין הני דשקל אבוהון ברבית ומבזי אבוהון, ומאי שנא ממעות אמרי מעות ליתנהו בעיניהו הני איתנהו בעיניהו.
<h2>דף סב:</h2>
יש דברים שהן מותרין ואסורין מישום הערמת רבית כאיזה צד, אמ' לו הלויני מנה אמ' לו מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותין לך וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע מותר, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן מפני הערמת רבית.
<h2>דף סד.</h2>
ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחיליו ולרדות את כורתו, מצאו חבירו ואמ' לו מה שעיזאי חולבות מכור לך מה שרחילאי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר, אבל אם אמר לו מה שעיזאי חולבות כך וכך מכור לך מה שרחילאי גוזזות כך וכך מכור לך מה שכורתי רודה כך וכך מכור לך אסור.
<h2>דף סד:</h2>
מ'ת'. המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חינם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהיא רבית. אמ' רב יוסף בר מנימי אמ' רב נהמן אף על פי שאמרו הדר בחציר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר, מאי קא משמע לן תנינה המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהיא רבית, אי מיהתם הוה אמנא בחצר דקימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חציר דלא קימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא, קא משמע לן.
<h2>דף סה:</h2>
והילכתא כדרבי ינאי דאמ' מה לי הן מה לי דמיהן, אמ' ראבא והשתא דאמ' רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן, פוסקין על השער שבשוק ליקח ואף על פי שאין לו.
<h2>דף סח:</h2>
והילכתא האיי עיסקא אי מלוה שקיל פלגא באגר דארי תרי תלתי בהפסיד, אי מלוה שקיל תלתא באגר דארי פלגא בהפסיד.
אמרי נהרדאיי האיי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון, מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללווה, ניחא ליה למלוה דאי אמ' מר נשוייה לכוליה עיסקא הלואה אסיר ליה למלוה למיכל רואחא דהוה ליה רבית, ואי אמ' מר לישוייה לכוליה פיקדון אי מיתניס אי מיגניב לית ליה לאשתלומי מלווה ולא מידי, הולכך שויוה רבנן פלגא מלוה דאי מיתניס מיפרע מיחת פלגא, ושויוה רבנן פלגא פיקדון דאי מאטי הנאה אמרינן פיקדון ברשותיה דמאריה קאיים וכמאן דאיעסק ביה איהו ורואח דאמי וכי מאטי הנאה לא מיחזי כריבית. וניחא ליה ללווה דאי אמרת ליהוי כוליה הלואה קם ליה כוליה ברשותיה דידיה ואי מיתניס באעי לשלומי כוליה, ואי אמ' מר ליהוי כוליה פיקדון פיקדון ברשותיה דמאריה קאיים וכל רואחא דמאטי עליה אסיר ליה לאיתהנויי מיניה, והולכך שויוה רבנן פלגיה מלוה דכי קא טרח בדידיה קא טרח ודמלוה מימילה קא שבח, ושויוה רבנן לפלגא פקדון דאי מתניס ברשותיה דמאריה קא מיתניס ולווה לא משלים אילא פלגא, וכד משלים אם פסוד עיסקא לא דארי לווה אילא תלתא זיאנא ואם ראוח שקיל פלגא מן רואחא דההוא דביני ביני האוי לשכר עמלו ולמזונו כי היכין דלא מיחזי כריבית, ואי יהיב ליה מידי ואמ' ליה האיי מידי האוי לאגר טירחך ודרי פלגא באגר ובהפסיד דארי דהא יהב ליה שכר עמלו ומזונו.
<h2>דף ע.</h2>
מעות שליתומים מותר להלוותן בקרוב לשכר ורחוק להפסיד ואסור להלוותן בריבית.
והילכתא האיי עיסקא קרוב לשכר ורחוק להפסיד זו היא מידת הרשעים שאוהבין את הרבית, רחוק לשכר וקרוב להפסיד זו היא מדת הצדיקין שסונאין את הרבית, קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו היא מידת כל אדם.
<h2>דף עא:</h2>
ומאן דיזיף זוזי מן ארמא ברבית אסיר ליה לבר ישראל למיהוי ליה ערב משום דבדיניהם שלגוים גוי בתר ערב אזיל ואישתכח דישראל הוא דקא מוזיף ברביתא, וכי קושיין דקא מקשינן כי דרב ששת דמוקי לה לבריתא אל תיקח מאתו נשך ותרבית ממנו אי אתה נוטל אבל אתה נעשה לו ערב, ומקשנן ממאן אי נימא מישראל והתנן ואילו עוברין בלא תיעשה המלוה והלווה והעידים והערב ואילא מגוי כיון דבדיניהם שלגוים גוי בתר ערב אזיל ואישתכח דישראל הוא דקא מוזיף ברביתא, אמ' רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, שקיבל עליו לדון, ברבית נמי לא לוזיף, שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו, טעמה שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אבל לא קיבל עליו אסור, והיכא דליתנין ללווה ולערב ולא מקביל גוי אילא ערב נקביל ערב ראש כיסא וריבית נקביל לווה אי יהיב ליה משכון בגויה וערב לא נקביל רבית.
תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו שלנוכרי מדעת הנוכרי אבל לא מדעת ישראל, כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירן לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנים לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל גוי מותר, ואמרינן היכי דאמי כגון שנטל גוי ונתן ביד, והני מילי מעות דגוי דכי העמידו אצל גוי מותר אבל מעות דישראל למימר ליה לגוי שקול ואוזופינון לי ברביתא אסיר, ולא מבעיא הא דרבית מישראל קא שקיל אילא אפילו אוזופיה לגוי ומישקל רבית מניה במקום דצריך ישראל למיזף אסיר, דכתי' אם כסף תלוה את עמי, עמי וגוי עמי, פשיטא אמ' רב נהמן אמ' לי חונא לא ניצרכה לגוי ברבית לישראל שלא ברבית. אמ' רב נהמן כללא דרביתא כל אגר טר לי אסיר. ההוא גברא דיהב ליה לחבריה זוזא לקירא הוה קא עילן ארבעה ואמ' ליה יהיבנא לך חמשה איתנהו שרי ליתנהו אסיר, פשיטא לא צריכה דאית ליה אשראי מהוא דתימא כי עד שיבוא בני או עד שאימצא המפתח דאמי קא משמע לן.
<h2>דף עב.</h2>
המוציא שטר על חבירו שכתוב בו רבית אינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר, וחכמין אומרין גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית והלכה כרבנן.
<h2>דף עב:</h2>
והיכא דאוזפיה זוזי ואמ' ליה יהיבנא לך בהון חיטי כד מסיקנא מן ארעאי עשרה גריוי בזוזא ובשוקא לא מיזדבן אילא תמניה וכל רבית דאתיא מיחמת מקח וממכר ההוא אבק רבית האוי ואינו יוצא בדינין, אבל ודאי סליקא להי חיטי לבידרי מזבין ליה כמה דבאעי ושפיר דאמי.
<h2>דף עה.</h2>
והילכתא המלוה את חבירו כור חטים אם קצץ לו דמים נותין לו דמי חיטיו, לא קצץ לו דמים היזלו נותין לו חיטיו היקרו נותן לו דמיהן.
בשעת הלואה בדינר ועמדה בעשרה דינרין ואמר לו לווה למלוה הלויני חבית זו ואם עומדת במאה דינרין לוקיח אני לך חבית במאה דינרין, אין לו למלוה אילא דינר דהינו סאה בסאה ואף על פי שקנו מלווה בדיבורו (בדיבורו) דהא אמור רבנן קנין לרבית לא מהני ולא עוד אילא עדים נמי עוברין בלא תיעשה, ואם אמר לו לווה למלווה עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח ועמדה במאה דינרין נוטיל מלוה מאה דינרין דהא אין הלכה כהילל דאסר, דתנן לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים ואני נותין לך לגורן אילא אומר לו עד שיבוא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר ואף על גב דפליג הלל הילכתא כרבנן, אי נמי אין לו ללווה ובשעה שלווה הימנו יש בשוק ליקח לו נוטיל מלוה מאה דינרין דכיון דהילכתא כרב חונא דאמ' לווין על שער שבשוק הינו עד שיבא בני איגליאת מילתא דסאה בסאה דאסרוה רבנן דלא יצא שער בשוק.
הלוהו חבית שליין או סאה שלחיטין בשעת הלואה בעשרה דינרין ובשעת פירעון בדינר, אם עשאה דמים ואמר לו מלוה ללווה חבית זו שאני מלוך עומדת בעשרה דינרין עכשו אני נושה בך עשרה דינרין נוטיל עשרה דינרין, ואם לא עשאה דמים אסור הינו סאה בסאה דאמור רבנן אסור ללוות.
מאן דאוזפיה לחבריה דינרי ולבתר מיכין קמו להון גראן אסיר ליה למישקל מיניה דינארי דקימא לן דדהבא פירא הוא דהוה ליה כסאה בסאה, והני מילי היכא דלית ליה דינרי אבל אית ליה דינרי יהיב ליה דינרי ושפיר דאמי דנעשה כאומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא המפתח, ואפילו אית ליה חד דינרא יזיף עילויה כמה דינרי ושפיר דמי דאמרו רבנן [ע"ה ע"א] טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו האיש לו לווה עליה כמה טיפין, ולא מיבעיא היכא דאית ליה דכד יזיף דינרי ופרע דינרי שפיר דמי אילא אפילו איתיה במאתא דשכיחין דינרי בשוקא דאי באעי זבין דינארי ופרע ליה שפיר דאמי, דאמר רב חונא [ע"ב ע"ב] לווין על שער שבשוק ומפרשין רבנן מאי לווין על שער שבשוק סאה בסאה, וכי קא אמרינן דהיכא דלית ליה דינרי או דלא שכיח בשוקא אסיר למיזף הני מילי היכא דיזיף מיניה דינרי ופריש ליה אבל ודאי יזיף מיניה סתם שפיר דאמי דקימא לן לווין סתם [ע"ה ע"א] ופורעין סתם, כללא דמילתא כיון דקימא לן דדהבא פירא הוא כל דעבדינן כסאה בסאה עבדינן ביה בדינרא.
והילכתא כרבי יצחק דאמ' יש לו סאה לווה עליה כמה כורים, וכי קא אמרינן אסור ללוות סאה בסאה שמה ייקרו החטים או ייזלו ונמצאו באין לבית הריבית בשאין לו כל עיקר, אבל אם יש לו אפילו סאה אחת לווה עליה כמה כורים.
<h2>דף עה:</h2>
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומ' מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל ליתין לו שלום שאסור להקדים לו שלום, תל' לו' כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור, כי אתא רב דימי אמ' מי שנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו אסור לעבור לפניו ואם עבר עובר משום לא תהיה לו כנושה.
<h2>דף קד:</h2>
אמרי נהרדאיי האיי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון, מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללווה, ניחא ליה למלוה דאי אמ' מר נשוייה לכוליה עיסקא הלואה אסיר ליה למלוה למיכל רואחא דהוה ליה רבית, ואי אמ' מר לישוייה לכוליה פיקדון אי מיתניס אי מיגניב לית ליה לאשתלומי מלווה ולא מידי, הולכך שויוה רבנן פלגא מלוה דאי מיתניס מיפרע מיחת פלגא, ושויוה רבנן פלגא פיקדון דאי מאטי הנאה אמרינן פיקדון ברשותיה דמאריה קאיים וכמאן דאיעסק ביה איהו ורואח דאמי וכי מאטי הנאה לא מיחזי כריבית. וניחא ליה ללווה דאי אמרת ליהוי כוליה הלואה קם ליה כוליה ברשותיה דידיה ואי מיתניס באעי לשלומי כוליה, ואי אמ' מר ליהוי כוליה פיקדון פיקדון ברשותיה דמאריה קאיים וכל רואחא דמאטי עליה אסיר ליה לאיתהנויי מיניה, והולכך שויוה רבנן פלגיה מלוה דכי קא טרח בדידיה קא טרח ודמלוה מימילה קא שבח, ושויוה רבנן לפלגא פקדון דאי מתניס ברשותיה דמאריה קא מיתניס ולווה לא משלים אילא פלגא, וכד משלים אם פסוד עיסקא לא דארי לווה אילא תלתא זיאנא ואם ראוח שקיל פלגא מן רואחא דההוא דביני ביני האוי לשכר עמלו ולמזונו כי היכין דלא מיחזי כריבית, ואי יהיב ליה מידי ואמ' ליה האיי מידי האוי לאגר טירחך ודרי פלגא באגר ובהפסיד דארי דהא יהב ליה שכר עמלו ומזונו.
